החלטה בתיק ת"א 16965-02-10

בפניי בקשת הנתבעים לפסיקת הוצאות ושכ"ט, לאחר שב- 29.5.11 נמחקה התובענה.

1.              ב- 10.2.2010 הגישה התובעת, אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: " האגודה"), תביעה לסילוק ידם של המבקשים (להלן: " הנתבעים") מחלקת מקרקעין, אליה, לטענת האגודה, הם פלשו. ביחד עם התובענה, הוגשה בקשה לצו עשה זמני במעמד צד אחד ובקשה לפיצול סעדים.

בתגובת המבקשים לבקשה לסעד זמני ובבקשת הרשות להתגונן, טענו המבקשים כי התביעה נשוא ההליך הוכרעה במסגרת תביעה אחרת שהוגשה ע"י התובעת ב- 1996 ואשר הוכרעה בהליך של בוררות (להלן: "הליך הבוררות"), ועל כן קיים מעשה בית דין המשתיק את האגודה מלהגיש את התובענה בתיק הנוכחי.

2.              בדיון אשר התקיים בבקשת הרשות להתגונן, קבע כב' הרשם כפכפי כי המקרקעין נשוא ההליך לא זוהו בצורה מספקת ועל כן, התיר לאגודה להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה. משלא הוגשה בקשה כאמור במועד אשר נקבע ע"י כב' הרשם, נמחקה התובענה.

3.              המבקשים מבקשים לחייב את המשיבה בהוצאות לדוגמה וזאת עקב המאמץ שהשקיעו, לטענתם, בניהול ההליך ומשום שלטענתם קיים מעשה בית דין.

4.              המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה לחייבה בהוצאות. לטענתה, המבקשים פלשו למקרקעי ציבור השייכים לה ופוגעים באינטרס הציבורי של כלל חברי האגודה התובעת. המשיבה מכחישה שהמחלוקת הוכרעה בהליך הבוררות.

מוסיפה המשיבה וטוענת שהטעם היחיד לסיומו של הדיון הוא הקושי בהצגת מפת מדידה.

5.              להלן פירוט עיקרי ההליכים בתיק:

5.1.        כאמור, ב- 10.2.10 הגישה האגודה תביעה לסילוק יד בסדר דין מקוצר, ביחד עם בקשה לצו עשה זמני. ב- 11.2.10 נמנע כב' השופט אבו טהה ממתן צו עשה זמני במעמד צד אחד והעביר את הבקשה לתגובת הנתבעים.

5.2.        תגובת הנתבעים לבקשה לצו עשה זמני הוגשה ביום 14.4.10, זאת לאחר שקיבלו הארכת מועד להגשת תגובתם.

5.3.        באותו מועד, 14.4.10, התקיים דיון בפני כב' השופט אבו טהה, בו הסכימו הצדדים כי ב- 23.4.11 יערוך בית המשפט ביקור במקום. ב- 16.5.10, בהמשך לביקור שנערך במקום ובהסכמת הצדדים, מינה ביהמ"ש מומחה כדי שיקבע אם השטח עליו בנויות החממות, חורג מהשטח הקבוע בתכניות החלות על החלקה ובהיתר הבניה. בסופו של דבר, המומחה לא הגיש חוות דעת.

5.4.        ב- 30.1.11 קבע כב' הרשם כפכפי, שהתובעת תבהיר אם יש מקום להמשיך את ניהול ההליך בסדר דין מקוצר, וזאת לנוכח ההליכים עד לאותו מועד.

5.5.         ב- 10.2.11 הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן.

5.6.        ב- 7.3.11 הודיעה התובעת כי היא מבקשת להמשיך לדון בתיק בסדר דין מקוצר.

5.7.        לנוכח עמידת התובעת על ניהול ההליך בסדר דין מקוצר, התקיים ביום 17.04.11 דיון בבקשת הרשות להתגונן. כב' הרשום כפכפי קבע כי בכתב התביעה לא פורט השטח נשוא התובענה בצורה מספקת. האגודה הסכימה כי לנתבעים מותר לעשות שימוש בחלק מהקרקע ולנוכח זאת קבע כב' הרשם: " לאור ניסוח כתב התביעה והצהרות ב " כ המשיבה כי מסכים היום כי יש לתת   למבקשים רשות להתגונן, ואף המשיבה מסכימה כי זכאים הם להשתמש בשטח עליו עומדות החממות, נראה כי יש לנסח באופן ברור את כתב התביעה אשר יבהיר איזה שטח לשיטת המשיב חורג מתחום השימוש אשר מותר למבקשים . ... התביעה, כפי שנוסחה, אינה מגלה את כל התשתית העובדתית הדרושה ולא ניתן להבין ולזהות את   המקרקעין שבמחלוקת ."

לנוכח זאת, קבע כב' הרשם כפכפי כי על האגודה להגיש תוך 30 יום בקשה לתיקון כתב התביעה, בצירוף תצהיר מתאים.

5.8.        התובעת לא פעלה בהתאם להחלטת כב' הרשם ולכן, ביום 29.5.11, נמחקה התביעה.

6.              כאמור, טענתם העיקרית של הנתבעים היא שהאגודה נקטה נגדם בהליך סרק, מאחר והאגודה הייתה מנועה מהגשת התובענה בשל מעשה בית דין. לאחר שעיינתי בחומר אשר צורף על ידי הנתבעים, לא השתכנעתי כי פסק הבוררות מקים מעשה בית דין החוסם את האגודה מהגשת התובענה. פסק הבוררות ניתן ביום 29.1.1996 בתביעה שהגיש נתבע 1 (כאן, להלן: " הנתבע") נגד האגודה ותביעה שכנגד שהוגשה ע"י האגודה. נתבע 2, לא היה צד לפסק הבוררות. מפסק הבוררות עולה כי ב- 25.11.1986 החליט ועד ההנהלה של האגודה לאפשר לנתבע להעביר חממות בשטח של עד 3 דונם. הנתבע קיבל ביום 30.12.1987 היתר בנייה לבניית החממה החדשה והקים אותה (להלן: " החממה החדשה"). ב- 2.7.91, לנוכח סירובה של חברת החשמל לחבר חשמל לחממה החדשה בהעדר הסכמה של האגודה, הגיש הנתבע תביעה נגד האגודה לחייבה להסכים לחיבור החממה החדשה לרשת החשמל. האגודה הגישה תביעה שכנגד לפינוי השטח עליו הוקמה החממה החדשה, להרוס את החממות הישנות ולשלם דמי שימוש ראויים.

לאחר שבחן הבורר את הראיות שהוצגו לו הוא קבע: (1) האגודה חויבה ליתן הסכמתה לחיבור רשת החשמל לחממה החדשה; (2) נדחתה התביעה שכנגד של האגודה לצוות על הנתבע לפנות החממה החדשה ואת החממות הישנות; (3) נקבע כי הנתבע ישלם לאגודה פיצוי בגין הפרת החלטה לפינוין של החממות הישנות.